She's like the swallow that flies so high,	היא כסנונית המרחפת אלי עב,
She's like the river that never runs dry.	היא כנהר, שלעולם לא יחרב.
She's like the sunshine on the lee shore,	היא כאור שמש על החוף הרחב,
I love my love and love is no more.	אהבתי את אהובתי  אך- לשוא.
‘Twas out in the garden this fair maid did go,	היה זה באחו, שם היא פסעה,
A picking the beautiful primrose;	קוטפת לה פרח, ורד נפלא;
The more she plucked the more she pulled,	קטפה לה אחד, הוסיפה, קטפה,
until she got her apron full.	עד כי נמלא סינרה.
It's out of those roses she made a bed,	ערמה לה עלמה מוורדים לה מיטה,
A stony pillow for her head.	כר של אבן מתחת ראשה.
She laid her down, no word did say,	שכבה היא אז, מילה לא יספה,
Until this fair maid's heart did break.	עד כי נשבר בה ליבה.
She climbed on yonder hill above,	טיפסה העלמה אז למרום גבעה,
To give a rose unto her love.	לתת שם פרח לאיש בו חפצה.
She gave him one, she gave him three,	נתנה לו אחד, נתנה גם שלושה,
She gave her heart for company.	עדי העניקה לו את כל כולה.
And as they sat on yonder hill,	ישבו שם השניים, ישבו כה וכה,
His heart grew hard, so harder still,	כבד לב העלם, הקשיח ערפו,
He has two hearts instead of one,	שני לבבות - כבדים הם מנשוא,
She says, young man what have you done.	אמרה היא - ראה איש צעיר, מה עוללת פה.
How foolish, foolish you must be,	ענה הוא: פתיה, מה טפשה את לחשוב,
To think I loved no one but thee,	כי רק אותך אוכל לאהוב,
This world's not made for one alone,	העולם לא נברא עבורך בלבד,
I take delight in everyone.	היו לפנייך, גם תהיינה, לא אחת!
	תרגום: יוסי ובר